השיער - עדי לראשנו?

בואו נדבר על השער שלנו כמה הוא ברור לנו מאליו? הוא אחד החלקים הכי נשיים שלנו, אחד הקישוטים הקבועים שלנו, כאלה שתמיד שם. כשאיבדתי את השער שלי עקב הטיפול הכימותרפי עברתי כמה ימים עצובים ולא פשוטים לי. אמנם הייתי קצוצה, אבל בלי בכללל??? איזה פחדדד, מה יהיה? כל כך חששתי שאראה חולה, שארגיש לא סקסית בלי המעט שעיטר את ראשי. יומיים או שלושה לקח לי לאהוב את מה שאני רואה במראה, לראות את מה שבן זוגי והבת הגדולה שלי התעקשו שאני "אישה יפה, סקסית ופורחת." לאחר כמה ימים שהראיה שלי אותי קרחת השתנה, ראיתי אותי יותר נשית ומיוחדת לעצמי, הצלחתי לזקוף גב ולהבין שזוהי הדרך שלי לעבור את המסע הזה. לאהוב את מה שאני רואה במראה, להתמקד באישה הפנימית שאני, באנרגיה המינית, אנרגיית התשוקה והחיים. השער שלנו הוא אחד התכשיטים היקרים והיפים שלנו, גם מעטר וגם מגן לנו על הראש.

אבל האישה היצרית, המינית, הנשית היא בתוכינו ללא עדיים. וכשאנחנו ללא התכשיטים הביולוגים שלנו, ללא האיפור הטבעי שלנו, או עשינו שינוי בשער שלא מצא לנו חן. כל מה שנשאר לנו זה להוציא את האישה הזו החוצה בדרכים אחרות. עלינו לראות אותה בתוכינו, להרגיש אותה ולתת לה לזרוח החוצה מאיתנו, דרך העיניים, החיוך, שפת הגוף, וכל דרך אחרת שנמצא לנכון. אני מצאתי את זה גם בצבעים שתמיד אהבתי, ובזמן ההוא ועד היום התפרעתי יותר בביגוד, ועדיים חיצוניים כמו עגילים, צעיפים, צמידים ועוד. הוספתי לתשוקה הכתיבה שלי עטים בצבעים שונים, פנקסים ומחברות למינם וכמובן שימוש בצבעים במחשב, מה שלצערי לא מתאפשר בכל המדיות אבל לפחות בתמונות אפשר :). מהי מערכת היחסים שלכן עם השיער שלכן?