ים של דמעות
- נעה גביש
- 11 במאי 2019
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 29 באוג׳ 2019
אתמול ה 10.5.2019 היה היום הזה שמסביר את ה- למה אני חושקת בבכי, הכי טוב.
זה היום הולדת הכי ריגשי ורגשני שהיה לי ( למיטב זכרוני) וימשיך להיות כי אני אחגוג לפחות חמישה חודשים וחמישה ימים :)
הוא התחיל בדמעות שהפכו לבכי בלתי ניתן לעצירה. אפילו אני לא הצלחתי לעצור אותו.
לבכי הזה חיכיתי!
הדמעות, אצלי, עולות בקלות לעיניים, מכל התרגשות או עצבנות 🤭
אבל, הדבר הזה שנקרא בכי, אין לי שום דרך לתאר אותו (מאירה גל לטיפולכן 😈) לא מגיע! לא משנה מה אני עושה.
הבכי הזה שמנער ומנקה אותי מגיע אך ורק כשהוא מוצא לנכון וכלום כמעט, לא יכול לעצור אותו.
ים הדמעות הזה שמגיע מעומק הנשמה, כנראה חיכה לבוקר של אתמול, בוקר יומההולדת שלי.
הוא חיכה למשהו שיחצוב וישבור את קיר הגבס שעצר אותו ויתן לדמעות לשטוף אותי ממרכז הגוף שלי עד לכל הקצוות.
לא הייתה סיבה ברורה לבכי הזה. {למרות שאני יודעת שאתן חושבות שיש לי המון סיבות לבכות 😎. } אבל הייתי זקוקה לו.
אני צועדת בדרך שלי. זו שמלאת אהבה, אמונה ושמחה, ולצידה יש חששות, פה ושם אכזבות וגם התרגלות אחרת לעצמי ולגוף שלי.
הולכת אחרי הקולות הפנימים שלי שאת חלקם אתן שומעות כאן יומם ולילה 😋
ועדיין, לא תמיד מספיקות לי המילים, לעתים אני זקוקה גם לניקיון המיוחד שעושות דמעות שמגיעות מהנשמה.
דמעות של תשוקה, שכל הגוף זז איתן והן זורמות בזרם עז אוספות איתן החוצה את כל מה שאני לא זקוקה לו ולא צריכה להבין ולהרגיש ומפנות מקום גדול יותר לעוד אהבות ותשוקות.
כשהילדה שלי נכנסה לחדר לחבק ולברך אותי, טיפות הדמעות האחרונות כבר היו נקיות ושקופות לחלוטין. ואני ידעתי שמאותו הרגע ולאורך כל היום הזה ולעוד כמה ימים, אני אזיל דמעות של אהבה ושמחה.
תודה עצומה אהובים ואהובות.
אני נושמת פנימה את כל הברכות והאיחולים שהענקתן לי בכל דרך. משחררת אותם אל מחזור הדם והחמצן שלי כדי להעמיק אהבה ותשוקה עצמית שאזדקק לה בתקופה הקרובה.
אני נושמת אותם עמוק לתוכי כדי להזכיר לעצמי שאת מה שאני לומדת להעניק לעצמי אני גם מעניקה לאחרים :)
כי לאהוב את עצמך זה המון אבל לתת לאחרים לאהוב אותך, להאמין ולקבל את זה בשמחה ואהבה זו זכות❣️
Comentários