ימי השפל....
ימים שבהם התרגשות, התחדשות, התשוקה מתחבאים להם ממני.
כמו זמן השפל של הים
ולא ימי גירוד תחתית הנפש של האדם
אני לא שם 🙂
הם חלק מהחיים, גם אם הייתי רוצה שהם לא יהיו,
כי אני, מעדיפה להיות כל הזמן מעל פני הים .
בימים האלה אני משתדלת פשוט להיות,
לא לעשות לעצמי שום חשבונות.
האנרגיה הנפשית שלי עושה בי גלים
במלא גבהים ובמרבד צבעים
אני מנסה לעשות כל מה שגורם לי גאות.
לא עצוב או אפל לי, רק אין בי כוח לכלום.
אני עושה כל מה שידליק בי את הגחלים הפנימים שכרגע על mute.
כל מה שיגרום לאדוות להיות צונאמים של אנרגיה.
אני שמחה, אני לא עצובה.
אני בטוב, לא דואבת.
הגוף מביע מחאה, הוא אומר בקול, "אני חלש, אני קצת בטראומה, תני לי רגע ואולי עוד כמה ימים."
אז אני מקשיבה. כאילו יש לי ברירה :)
לא. אני לא נלחמת.
אני רק לי כותבת ואיתי קצת מדברת,
על גאות ושפל של הגוף והנפש שלא תמיד מתואמים
ובגוף האדם הם צריכים ללמוד להיות לאחד.
אולי הגיע הזמן נעה? 😊
Comments