top of page
חיפוש
אי וודאות זה מקום שמאד קשה לי להיות בו. אם רק יש לי אפשרות, אני בורחת מהפינה הזו.
בשנת הסרטן שלי, שחיתי בים של חוסר וודאות.
לא ידעתי מה יהיה מחר, איך ארגיש בעוד שעה.
איך אגיב לטיפול זה או אחר. האם אתעורר מהניתוח? (הראשון בחיי)
האם ינשור השער, הגבות, הריסים?
{ולא נשכח את היתרונות, לא צריך להוריד שיער בשום מקום, הייתי חלקה כמו תינוקת.}
האם השער יואיל בטובו לצמוח חזרה בתלתלים או יחזור לקדמותו?
היו עוד מלא פרטים קטנים מאד חשובים לתפקוד היומיומי שלי.
ויותר מזה, חשובים למצב רוח הפנימי שלי שהוא זה שבעצם החזיק אותי עם הראש גאה וגבוה כל הזמן לא חשוב איך הרגשתי ונראיתי.
עד שסוף סוף הבנתי שהחיים הם בעצם אי וודאות אחת גדולה. שבכל צעד ושעל שאנחנו עושים עומדות מולנו כמה וכמה תוצאות שלא נדע אותן עד שהן תנחתנה למרגלותינו, רק אז הצלחתי לשחרר את כבלי השיתוק והפחד ממני.
רק אז שחררתי את עצמי מלכפות על עצמי חיים והתחלתי פשוט לחיות.
למדתי להתמסר ולשהות באי הוודאות בלי להיבהל או, לפחד.
למדתי לעמוד מול חוסר הוודאות בתוך אי של וודאות לדעת שיש לי אותי ואת האמת שלי ואני הוא כלי ההתמודדות הכי טוב שיש.
בעיקר למדתי שהפחד מונע ממני ובד"כ לא מניע אותי לשום מקום טוב.
אז לפעמים יש שוב עננה של אי וודאות, ולו קטנה ביותר.
לעִתים זה חוסר וודאות מטופש, כזה שיתבהר בעוד יום יומיים.
זה חוסר וודאות שאפשר לצלול לתוכו ולשחות גב או חתירה בנחת יחסית. ועדיין לפעמים אני מתכווצת שוב, והופכת לטיפה מעורפלת ונעולה.
bottom of page
Comments