יושבת מול המקלדת, מול הפנקס, מול המחברת, מנסה לכתוב, לסָפר, להבין קודם כל לעצמי את קורות השבוע האחרון. ככה כמעט כל יום השבוע ללא הצלחה.
אני? לא מסוגלת לכתוב? 📝
כל הגוף מכונס בתוך עצמו מגייס את כל האנרגיות שהתאדו מהרגע להרגע, לחדש כוחות משעה לשעה.
חולשה שכזו, מתובלת בכאבים ומיחושים לא מוכרים לי, שהשתלטה על כולי.
לכתוב זו התרופה שלי, אבל בימים הללו המילים רק חייכו אלי מבפנים, הזכירו לי שעלי למצוא רשמקול שאפשר להפעיל במקלחת, והזכירו שלי שהן מחכות, כי אני לא יכולה בלעדיהן :)
בשבוע שעבר התחלתי טיפולים כימותרפיים.
סבב שני בחמש שנים האחרונות והאחרון ❣.
לשמחתי זה יהיה סבב קצר הפעם אבל מסתבר, פחות קליל ממה שזכרתי וציפיתי.
אתמול בבוקר פתאום הייתה לי "הארה" הרי אני כותבת את המילים שמבקשות לצאת ממני אז אולי אני יכולה לצלם אותן יוצאות ממני וזה מה שהתחלתי לעשות.
השבוע הזה היה מאתגר, והזכרתי לעצמי כמה חשוב לי להניע את עצמי.
זה עושה ניעור טוב לאנרגיה הפנימית והשתדלתי לזכור זאת כל פעם שהאנרגיה צנחה לאפס.
שבוע שלם שהייתי במקום שאני לא מכירה והנה אני מתאוששת, חוזרת לכוחות שלי.
אני אוגרת כוחות, מאד קשובה למה אני יכולה ולא יכולה, לא נלחמת עם הבלתי אפשרי. אני שלווה, מצב הרוח שלי טוב. מוצאת בכל דבר, הכי קטן, מבפנים ומבחוץ מקור להרחיב את החיוך ולהעלות את אנרגיית השמחה שבי.
עדיין האנרגיה שלי בתנודות שאני לא מכירה, והנה עוד שיעור לחיים.⚡️
Comments