נדנדת מצב הרוח שלי
פועלת ביתר שאת כשממתינים.
כבר יותר משבועיים שאני כמטוטלת בתוכי
הלב דוהר על 360 קמ"ש ואז נרגע וחוזר לדופק סביר.
השפתיים מתעקלות מעלה, ואז מתכווצות מטה.
כל האפשרויות רצות במוחי כמצגת על מסך
ואני מביטה בהן מבעד למסך דמעות וחיוך.
אין פחד
יש מתח
אין היסטריה
יש חוסר סבלנות
ובתוך הרעש, שהוא אני
יש שקט
יש יכולת לעשות אך ורק מה שטוב לי
התשוקה מרימה ראש בשובבות
ומזכירה לי מה אני הכי אוהבת
מה אני רוצה.
ההמתנה
מלמדת אותי התמקדות
ואני כותבת וכותבת וכותבת
===================
הפוסט הזה נכתב בשעה 14.01 בצהרי היום שעה אחכ כבר קיבלתי את הבשורה שעלי להתעמת שוב עם הסרטן והמטוטלת רק התגברה לה
Σχόλια