רוחות של שינוי
מגיעות לא פעם בעקבות ובגלל רוחות חיצוניות שנושבות וחודרות לתוכינו.
זו יכולה להיות סערה חורפית שמכרבלת אותנו לתוך עצמינו ומערבלת מחשבות ורגשות.
'שייק ירוק' רענן וחדש של הסתכלות על עצמינו ועל הדרך שלנו בעולם הזה.
זו יכולה להיות טלטלה רגשית, נפשית עקב סיטואציה שחווינו, לא תמיד ישירות, לעתים דרך האנשים המאד קרובים לנו.
זה יכול להיות ניעור גופני, כמו למשל מחלה קשה, משהו פיזי בריאותי שנוחת אצלנו בגוף
ומכריח אותנו למצוא את הדרך הנכונה בשבילינו.
אני זוכרת שעם גילוי הגידול הסרטני אצלי בשד, נסגרו כל מסכי הטלוויזיה והרשת שקשורים לאנשים אחרים, הצטמצמתי למסך שקרוי נעה.
משהו בתוכי הבהיר לי חד משמעית שעכשיו זה הזמן שלי.
עכשיו עלי להתרכז אך ורק בי. למצוא את עצמי מחדש, לא להמציא, כי אני חיה וקיימת ועשיתי לא מעט עד כה. אבל משהו הפסיק להיות נכון וטוב, הפסקתי להתייחס ולהתחשב בי ובגופי.
זה היה חזק ממני, זה הפחד היחיד שהמשיך לקנן בי, הפחד שלא אהיה קשובה לעצמי מספיק
שלא אשמע את מה שהנפש והגוף מבקשים.
הזזתי את כל הרעשים החיצוניים, לא שמעתי מה שלא התאים ליכולת שלי להכיל.
אני מניחה שיש חברים, קרובים ואנשים טובים שנפגעו מחוסר ההקשבה שלי אליהם, מחוסר היכולת שלי להכיל אותם בזמן הזה. אני יכולה רק להתנצל אם פגעתי כי לא הייתה בי כוונה כזו.
אני מקווה שהאנשים הללו הצליחו להבין שהייתי צריכה לחזור לבית הראשוני שלי ולמרות הוקרת התודה על ניסיונותיהם לעזור בדרכם, הייתי צריכה ועדיין זקוקה לשמוע את דרכי, כי זו הדרך היחידה שבה יכולתי לעזור לעצמי, להחלים, להבריא, לשמור כוחות לימי המלחמה הפנימים שלי.
עשיתי החלטה מאד מודעת לא לפחד מכלום.
גם כשמדובר בקשרים שלי עם אנשים קרובים יותר או פחות.
תמיד דאגתי שהכל יהיה טוב עבור זה שמולי. הפעם הייתי צריכה לדאוג שקודם כל יהיה לי נכון וטוב כדי שאוכל לתת את החלק הרצוי לי, הלאה.
כדי שאשאר כאן כדי לחלק אותי ואת ליבי שוב, והפעם בהבנה ברורה שעלי לעשות זאת תוך כדי שאני חיה את החיים שנכונים וטובים לי.
Comments